פסק-דין בתיק ב"ל 20843-07-11

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.5.11 (להלן: החלטת הוועדה, או להלן: הוועדה, בהתאמה), ולפיה אין קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעתה של המערערת לבין תאונת העבודה שאירעה לה ביום 17.11.94 (להלן: התאונה).

2.         בהליכים קודמים ביקשה המערערת להכיר בליקוי כתולדה של מחלת מקצוע או כתולדה של מנגנון המיקרוטראומה. בית הדין האזורי קיבל את טענתה וקבע כי הליקוי הינו תולדה של מחלת מקצוע / מיקרוטראומה בעקבות הרעש לו נחשפה בעבודתה כמזכירה במכבי אש בירושלים (להלן: פסק הדין האזורי). באותו הליך נתקבלה חוות דעתו של ד"ר ברקו וכן שאלות הבהרה שענה עליהם (להלן: חוות דעת ד"ר ברקו). בית הדין הארצי קיבל ערעור המל"ל וקבע כי לא הוכח שהליקוי הינו תולדה של מחלת מקצוע / מיקרוטראומה (להלן: פסק הדין הארצי). בפסק הדין הארצי אומצה חוות הדעת של ד"ר ברקו. יצוין כי בחוות דעתו סבר המומחה " שעיקר הנזק, לדבריו, נגרם כתוצאה מתאונת הדרכים שהמערערת עברה בשנת 1994". (ההליכים בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי יכונו להלן "ההליך הראשון").

3.         לאחר פסק הדין הארצי פנתה המערערת למשיב וביקשה שהליקוי בשמיעתה יוכר כתולדה של "התאונה". פקיד התביעות העביר עניין זה (כמו בחינת ליקויים נוספים) לוועדה הרפואית בדרג הראשון. זו שללה קשר סיבתי בין התאונה לליקוי השמיעה (לאחר שקיבלה חוות דעת ד"ר פרידמן). לאור החלטה זו פנה ב"כ המערערת בכתב וביקש שייקבע כי יש קשר סיבתי, בין היתר לנוכח האמור בחוות דעת ד"ר ברקו ובפסק הדין הארצי. הוא הופנה לוועדה הרפואית לעררים. זו דנה וקבעה כי אין קשר סיבתי רפואי, כאמור בהחלטתה מיום 11.5.11.

4.         בהליך דנן מבקשת המערערת שייקבע כי יש קשר סיבתי רפואי בין הליקוי בשמיעתה לבין התאונה מיום 17.11.94. ב"כ המערערת העלה שלל טענות. להלן נפרט את העיקריות שבהן.

טענות הצדדים

5.         לטענת ב"כ המערערת, פסק הדין הארצי מהווה מעשה בית דין / השתק פלוגתא.

בעניין זה טען ב"כ המשיב כי בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לליקוי השמיעה אין מעשה בית דין ובכל אופן אין טענת השתק כנגד המשיבה.

6.         לטענת ב"כ המערערת היה על פקיד התביעות להחליט בשאלת הקשר הסיבתי על יסוד פסק הדין הארצי.

לטענת ב"כ המשיב פקיד התביעות רשאי היה להעביר שאלת הקשר הסיבתי לוועדה וזו אכן הביעה עמדתה ולפיה אין קשר סיבתי רפואי.

7.         לטענת ב"כ המערערת היתה הוועדה חייבת לקבוע קשר סיבתי על יסוד חוות דעתו של ד"ר ברקו שהיה הרופא שמונה מטעם בית הדין האזורי בהליך הקודם. זה האחרון קבע כי הליקוי הינו תולדה של התאונה ולכן חייבת היתה הוועדה לאמץ את חוות דעתו. לא זו אף זו, המשיב מנוע מלטעון נגד חוות דעתו של ד"ר ברקו שמונה על ידי בית הדין האזורי ופסק הדין הארצי מאמץ את חוות דעתו.

            לטענת המשיב הוועדה לא היתה חייבת לאמץ את חוות הדעת של ד"ר ברקו. היא התייחסה אליו ודחתה אותו. פסק הדין הארצי אינו מהווה מעשה בית הדין הואיל והעניין (הקשר הסיבתי בין התאונה לליקוי השמיעה) לא נבחן כלל אותה שעה וממילא לא קמה סמכות (בהליך הראשון) לבית הדין האזורי והארצי לענות בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי לבין התאונה. הדברים שנכתבו בפסק הדין הארצי מהווים אוביטר ואינם מעשה בית דין.

8.         לטענת המערערת הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר ברקו בצורה מספקת ולא בחנה את המסמכים שנזכרים בה. יתר על כן, היתה זו חובתה של הוועדה להזמין המסמכים הנזכרים בה. לטענת ב"כ המשיב היתה זו חובתה של המערערת להגיש המסמכים וככל שאלה לא צורפו לא צריכה היתה הוועדה להיזקק להם.

            הוועדה נימקה חוות דעת באופן מספק וברור, מדוע אינה מאמצת חוות דעת ד"ר ברקו, אין כאן טעות משפטית, המצדיקה התערבות בהחלטה.

הכרעה

9.         אקדים ואומר כי החלטתי לדחות את הערעור מהנימוקים שפורטו בסיכומי ב"כ המשיב, וכפי שארחיב להלן.

10.        בהליך הראשון המערערת ביקשה שהליקוי בשמיעה יוכר כמחלת מקצוע או כתולדה של מנגנון המיקרוטראומה. הליכים אלה הביאו העניין לפתחו של בית הדין האזורי ואחר כך בית הדין הארצי שנתן, כאמור, את פסק הדין הארצי.

            העניין שנבחן אפוא, בפני בתי הדין, היה בקשת המערערת להכיר בליקוי השמיעה כתולדה של מחלת מקצוע / מיקרוטראומה. סמכות בית הדין היתה, אפוא, רק בעניין זה. בתי הדין יכולים היו, אפוא, לאשר את הטענה אודות קשר סיבתי או לדחותה. בתי הדין בהליך הראשון לא היו מוסמכים לקבוע קשר סיבתי רפואי בין הליקוי לבין התאונה. רק לאחר סיום ההליך הראשון החלה המערערת בהליך הנוכחי, בו ביקשה שייקבע כי יש קשר סיבתי בין הליקוי לבין התאונה.

            הקביעה הפוזיטיבית שהיתה בפסק הדין הארצי, היתה שאין קשר סיבתי רפואי בין הליקוי לבין מחלת המקצוע / מיקרוטראומה. רק עניין זה היה בסמכות בתי הדין ורק עניין זה נבחן.

11.        בעניין הקשר הסיבתי בין הליקוי לבין התאונה היה בית הדין הארצי פחות נחרץ ממה שהציג ב"כ המערערת. בסעיף 8 לפסק הדין הארצי בית הדין הארצי מפרט את חוות הדעת של המומחה בעניין שהיה בפניו - הקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין מחלת המקצוע / המיקרוטראומה. את עמדת המומחה הוא מאמץ בעניין זה. באשר לעניין הקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין התאונה, הרי שכאן בית הדין מפרט את עמדת המומחה, אך הוא אינו נדרש לה בעניין האחרון ואינו קובע ממצא. אף אם היה קובע ממצא הרי שהיה זה באוביטר, ולא היה בו משום מעשה בית דין, הואיל ובהליך הראשון לא נבחנה סוגיה זו. לנוכח זאת נדחות הטענות לפיהן מחויב היה המשיב לקבוע קשר סיבתי בין הליקוי לתאונה על יסוד פסק הדין הארצי.